أحمد الطيبي يدافع عن عملية القتل في إيتمار

נאום במליאה 14.3.11 מתוך שידורי ערוץ הכנסת

אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מעשה זוועה נורא התרחש באיתמר. פחדן מוג לב נכנס לתוך בית בשעות לילה עם סכין, כנראה, הביט בקורבנות בשנתם בבית והרג משפחה שלמה -- אמא אבא וילדים. וילדים. אני תוהה ושואל את עצמי בקול רם מה חשב אותו איש כאשר הוא ראה פנים של תינוקת ודקר אותה. בשם מי הוא עשה את המעשה הזה? אם הוא חושב שיקראו לו גיבור הוא טועה, כי הוא מוג לב, פחדן. הוא לא עשה זאת בשם העם הפלסטיני. העם הפלסטיני מרגיש מבויש באנשים כאלה, שמעוותים את דמותו ואת ה-case הצודק של המאבק לשחרור מעול הכיבוש. מאבק חייב להיות ערכי, מצפוני, הגון. יש כללים למאבק נגד כיבוש. פגיעה באזרחים היא לא אחת מהם, לרבות ילדים בשנתם, בבית, תינוקות. הוא לא פעל ממניע דתי, כי האסלאם מתנגד בתקיפות לפגיעה בילדים. הוא לא פגע בילד ממניע לאומי, כי כל התרבות הלאומית הפלסטינית מדברת על האיסור לפגוע בילד. הוא לא קרא את מחמוד דרוויש כנראה, לא קרא את תאופיק זיאד, לא קרא את מועין בסיסו, ולא קרא את עז א-דין מנסורה.תאופיק זיאד עליו השלום הוא שאמר: אתן את מחצית מחיי כדי להפוך ילד בוכה לילד צוחק. מי שעשה זאת, עשה זאת בשם עצמו, פגע במשפחה, פשע נתעב, ופגע בעם שלו בכללותו וב-case הצודק שלו. מה היא התנגדות לכיבוש? היא מעשה שמקרב את השחרור, לא מעשה שמחזיר את ה- case אחורה. זה סוג המעשה הזה. הוא פוגע בעם שלו ומחזיר את ה- case אחורה. מי שרוצה שיגלו אמפתיה בכל פעם שאני זועק מכאן ומכל מקום נגד פגיעה בילדים פלסטינים, חייב להשמיע קול, והשמענו קול מיידי כבר בשבת. אני כבר בשבת באתר שלי, ב"טוויטר", בצורה הברורה ביותר, התקיפה ביותר. אתמול גם ברשת ב', וב"גלי צה"ל". כי ניסו אנשים לדוג במים העכורים -- איפה חברי הכנסת הערבים? כי יש מי שרוצה לרקוד על הדם, לספסר בדם הזה -- דם ילדים. הדבר החמור ביותר הוא מי שמשווה את חייו של ילד ל-1,000 יחידות דיור, או ל-250, או ל-200 -- זילות חיי ילדים.אני מרגיש זעם רב כלפי הפושע הזה שעשה את המעשה. הוא ראוי לכל הוקעה מוסרית, פוליטית, לאומית. אבל אני בא לכאן בידיים נקיות, כי תמיד-תמיד גינינו פגיעה באזרחים והתנגדנו לפגיעה באזרחים וחסרי ישע, לרבות ילדים. אני תמיד רוצה לשמוע, בכל פעם שנופל ילד, נהרג, או נטבח -- יהודי או ערבי -- קולות של הזדהות וקולות של גינוי. לא קולות של הבעת צער, אלא התנצלות אמיתית של מי שמבצע את המעשה. ולילדים האלה ולמשפחה יש שמות. נכון, יש לי ויכוח קשה, יש לנו ויכוח קשה עם המתנחלים וההתנחלויות. דעתי היא שצריך לפרק אותן, להחזיר את המתנחלים לתוך מדינת ישראל. אבל הרג של ילדים, רצח של ילדים, הוא הרבה מעבר לקו האדום.
למרות חילוקי הדעות, לאנשים האלה, כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש -- וצר לי על חילוקי הדעות במצב שלא צריכים להיות בו חילוקי דעות -- לאנשים האלה יש שמות: אודי ורות פוגל, ולילדים האלה יש שמות: יואב, אלעד והדס. פשע נתעב בוצע, והם איבדו את חייהם הזכים -- ילדים טהורים -- בביתם. האיש הזה הוא איש מוג-לב. הוא לא פעל בשם העם הפלסטיני, ובערבית אומרים: אל-שַעְבּ אל-פַלַסְטִינִי מִנְה בַּרַאא. אין קשר - -
- - לכלל של העם הפלסטיני עם המעשה הנפשע והבזוי הזה. אני מודה לך.