أحمد الطيبي في يوم ذكرى الهولوكوست في الكنيست - الجزء الثاني

אדוני היושב-ראש, אין דבר יותר מטופש ויותר לא מוסרי מאשר הכחשת השואה. לשם מה? למען איזו מטרה בדיוק עושים זאת אלה שעושים זאת? אנחנו כאן בעידן של מימוש הזכויות להגדרה עצמית, לחופש, ולא של פירוק מדינות או עמים. יש לעמוד באומץ מול תופעות של הכחשת האחר, דיכויו, הכחשת השואה. מול הגזענות יש לעמוד בעולם, כאן ושם, שם וכאן. אדוני היושב-ראש, אני אחמד טיבי, ערבי זקוף קומה בכל רמ"ח איברי, שמח וגאה שאני נמצא באותו צד שבו נמצאים אינטלקטואלים ערבים בולטים, שיצאו חוצץ נגד תופעות של הכחשת השואה במזרח התיכון ובמקומות אחרים בעולם -- מחמוד דרוויש, סמיח אלקאסם, אליאס ח'ורי, אדוארד סעיד, אליאס סנבר ואחרים. זה המקום לשלוח מכאן ברכה ועידוד לעמיתי מוחמד ברכה, הנמצא כעת שם באושוויץ, ואליו הצטרף לצעדה כאורח האו"ם, על-פי הנחייתו המפורשת של הנשיא מחמוד עבאס, השגריר הפלסטיני בפולין. זה המקום לשוב ולומר כי השואה אל לה להיות כלי בוויכוח הפוליטי, הפופוליסטי. אין למסחר אותה, אין לגחך אותה. השואה, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היא הפשע הנורא ביותר נגד האנושות המודרנית, והנאציזם הוא הכלי הקר, המחושב, שהוביל לפשע הנורא הזה. גזענות היתה החוט המקשר שקישר בין קצותיה של האידיאולוגיה הנוראה הזאת. כאן ועכשיו עלינו לעמוד ולזעוק בקול רם נגד כל תופעה של אפליה, של גזענות, של פוליטיקה של שנאה. הגזענות והשנאה לכל מה שהוא אחר, ערבי, הרימה ראש כאן בחברה הישראלית. גזענות הפכה מזמן להיות mainstream. ממשיכים לחבוט בקורבן ולנשלו מזכויותיו. מי שהיה קורבן של המוות הנורא ההוא, שהוא תולדה של שימוש לרעה בכוח -- הכוח המוחלט, ההרסני -- חייב להיות קשוב לזעקת האם השכולה שביתה נהרס וקבר את ילדיה, לכאב ולבכי של רופא שאיבד את בנותיו, לקורבן של האחר, גם אם הוא הקורבן שלו -- לרבות אם הוא קורבן שלו, קורבנו של הקורבן.