الطيبي:"هذه عملية لصناعة الموت الذي هو نتيجة الكراهية والعنصرية والتمييز العنصري" - في يوم ذكرى الهولوكوست

אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין יותר טבעי מכך שהכנסת שוב מתאחדת, על כל סיעותיה, כדי לציין את יום השואה הבין-לאומי -- יום השחרור של מחנה ההשמדה אושוויץ. כוחות הרשע שלחו אז עשרות מיליוני אנשים, יהודים, סובייטים, פולנים, צוענים וסתם יריבים פוליטיים, למוות הנורא. זה לא היה מוות פשוט. זאת היתה תעשיית מוות שהיא תולדה של אידיאולוגיית שנאה, גזענות וטיהור הגזע. זהו המקום וזה הזמן לזעוק את זעקתם של כל אלה שהיו ואינם עוד אתנו, את זעקת השארית שמתקשה, ובצדק, להשתחרר מתמונות המוות והזוועה ההן. אני שב וחוזר ואומר, כאן ומעל כל במה, כי אני מלא אמפתיה למשפחות של קורבנות השואה באשר הן, בעולם כולו, לרבות אלה שאתן אני חי באותה ארץ, באותה מדינה. זה הרגע שבו אדם חייב להשיל מעליו את כל כובעיו הלאומיים או הדתיים, להשיל את השוני, ולגלום גלימה אחת ויחידה -- גלימתו האנושית, ולהביט בעצמו ובסביבתו ולהיות בן-אנוש, בן-אנוש בלבד.אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכונה משומנת היטב, שהתבססה על הטיעון של צדקת האומה ועליונותה מעל כל ערך אזרחי או אנושי, דרסה בדרכה את הערך הנשגב שבערכים האנושיים: הזכות לחיים של עמים שלמים. הנאציזם, אדוני היושב-ראש, צמח שם, באירופה. מישל פוקו אמר כי אידיאולוגיה זו צמחה מתוך העידן המודרני. אני מוסיף: היא צמחה במערב ולא במזרח. אכן, פוקו צדק, אך הוא שגה כשלא הצביע בכתביו על האשמה המוסרית של כל אלה ששמעו, שראו, אך שתקו -- בהנהגה אך גם בעם. האמת העצובה, אמרה חנה ארנדט, היא שרוב מעשי הרשע נעשים בידי אנשים שמעולם לא החליטו במודע להיות טובים או רעים. הבנאליות של הרשע. אותו רשע החרות בזיכרון של כולנו באמצעות ראש האדם המוצג מאחורי פרגוד במוזיאון בברלין, בתוך מתקן זכוכית -- ראש יהודי ששלח קצין נאצי לאשתו כמתנה ליום הנישואים. אל האנשים הטובים מטבעם אני פונה ואומר: כוח רב משחית מאוד. כוחנות, לאומנות משיחית, פאשיזם וגזענות הם הדרכים למשוך אנשים על בסיס המוני כדי לתמוך במדיניות שלמעשה מיועדת למחוץ אותם, למחוץ את כולנו. יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, אדוני היושב-ראש, הוא הניצחון הגדול של עובדיה. אספר לכם את סיפורו של עובדיה, גיבורו של הסרט "יהיה זכרך אהבה". עובדיה ברוך ואשתו עליזה צרפתי תושבי סלוניקי במקור. ב-11 ביולי 1942, בשבת השחורה, אולצו 6,500 גברים יהודים להגיע לכיכר החירות -- כן, כיכר החירות -- בעיר, ושם התעללו בהם והם נלקחו לעבודות כפייה בכפרים למשך כמה חודשים. ב-15 במרס 1943 בוצע הגירוש הראשון של יהודי סלוניקי לאושוויץ. אדוני היושב-ראש, יהודי סלוניקי נאלצו לקנות את כרטיסי הרכבת לאושוויץ מכספם. עובדיה היה אתם. על-פי דבריו, ד"ר מנגלה ביצע את הסלקציה, והוא היחיד ממשפחתו שעבר אותה ונשלח להיות אסיר באושוויץ 1: "כשהגעתי לשער קראו לי 'עובדיה ברוך', וכשעברתי את השער נהייתי '109432'". במחנה הוא הכיר את עליזה, והם התאהבו. עליזה נקראה אז לניסוי על-ידי ד"ר מנגלה. למזלה, אדוני היושב-ראש, היה שם רופא יהודי, גינקולוג, בשם ד"ר סמואל, שהיה בצוות של מנגלה. "אתה שטן", הטיחה עליזה ברופא היהודי. "עליזה'לה, תשתדלי להישאר בחיים. יום אחד עוד תביני", אמר הרופא, ד"ר סמואל.